לפעמים הגוף שלנו יודע לפני שאנחנו יודעים. הוא לא מתבלבל, לא משקר, לא מסתיר. הוא פשוט שולח סימן. כאב, כיווץ, עייפות, לחץ קל בנשימה ופשוט ומחכה שנקשיב.
לא כל כאב הוא פיזי נטו. לפעמים הוא זיכרון, רגש שלא עיבדנו, מחשבה שחוזרת כמו תקליט תקוע. כל איבר נושא סיפור, אופי, ומסר.
כבד, המקום שבו אש מצטברת. כשמשהו בפנים בוער ואת שותקת, הגוף מרגיש. הכבד הוא השוער של שחרור: רעלים, רגשות, עומסים. אצלו מתמקמים כעסים שבלענו, תסכול, תחושת "מספיק כבר", ולא פעם גם צורך בשליטה. כשהכבד עמוס רגשית הוא מתעייף מהר, מערכת העיכול נהיית כבדה יותר, ויש דחף לאכול כדי "לכבות" משהו בפנים. תמיכה מצמח: גדילן מצוי, עדין אך עוצמתי, כמו מפנה רגשי שעוזר לנקות בלי להילחם בעצמך.
קיבה ומעי, קושי בעיכול. הבטן היא לא רק עיכול פיזי, היא עיכול של החיים. דאגה, אשמה, חשיבה יתרה, ביקורת עצמית, כולם מתיישבים שם בשקט. לפעמים יש גזים או נפיחות, לפעמים בחילה, לפעמים רק כבדות פנימית שלא ברור מאיפה באה. הקיבה מבקשת שקט. נשימה. חמלה. לא לקרוע את עצמך מבפנים כדי להיות "בסדר". תמיכה מצמח: קמומיל, הוא מרגיע את הבטן וגם את הנשמה.
גרון, המילים שלא דיברנו. כמה פעמים רצית להגיד משהו ושתקת? כמה פעמים אמרת "אני בסדר" כשהיית שבור? הגרון מגיב לאמת שלא יוצאת. לפעמים זה צרידות, לפעמים דלקות חוזרות, לפעמים תחושה שיש "גוש" שם. הגוף מבקש צליל. בקשה. גבול. אמת רכה. תמיכה מצמח: מרווה, טהורה, מחטאת, מחזירה קול ברור. כמו לומר: "מותר לי להשמיע את עצמי".
גב וכתפיים, משקל של חיים. הגב נושא את מה שהלב והמחשבה לא מצליחים לשחרר. בגב העליון: אחריות, נשיאה של אחרים, עומס רגשי. בגב התחתון: פחדים של יציבות, כסף, ביטחון, קרקע פנימית. כשהגב כואב, לפעמים זה פשוט הגוף שאומר: "את לא חייבת לבד". תמיכה מצמח: לבנדר, מרפה שריר ונפש, מזכיר שהעולם לא נופל אם את נחה רגע.
לב, מקום של פתיחה וצלקות. הלב עדין וחזק בו זמנית. הוא זוכר אהבות, החמצות, געגוע, פגיעות שלא קיבלו מקום. לחץ בחזה, דופק מהיר, נשימה קצרה, הגוף לוחש: "תרפי, תני מקום לאהבה גם לעצמך". תמיכה מצמח: מליסה (לימונית), רכה ומכילה, כמו חיבוק, מחזירה נשימה למי שהלב שלה עייף.
בסוף, ריפוי לא מתחיל בכמוסה ולא מסתיים בדיאטה. הוא מתחיל רגע לפני, כשאנחנו עוצרים, נושמים, ומסכימים להקשיב. הגוף לא מנסה להקשות עלינו, הוא מנסה להציל אותנו. כל כאב הוא דפיקה עדינה בדלת הפנימית, כל כיווץ הוא בקשה לאור, כל עייפות היא הזמנה לחזור לעצמנו.
וכמו שהרגשות שלנו לא חיים לבד, כך גם הצמחים. הם עובדים יחד, בדיוק כמו שאנחנו אמורים לעבוד עם עצמנו: קצת ניקוי, קצת רגיעה, קצת חיזוק, קצת חיבוק פנימי. מי שמסכים להקשיב מגלה שהריפוי כבר מחכה בפנים. והתפקיד שלי הוא לעזור לך לשמוע את הלחישות האלה לפני שהן הופכות לצעקה. אני שירה, ויש לי יכולת לראות את מה שהגוף מבקש לפני שהוא מוותר, לזהות את השורש האמיתי, לא את הסימפטום. לגעת בדיוק במקום שבו הפיזי והרגשי נפגשים ולפתוח שם דלת לריפוי.